משפחת עובד

ליד אחת הכניסות ללובי של מלון שפיים תלוי שלט שעליו כתוב "הפינה של ישראל ואיתי". ישראל עובד הוא האבא ואיתי עובד בן ה-11 חודשים הוא בנו. שניהם, יחד עם האימא אופיר, מתגוררים כאן בחצי השנה האחרונה, מאז ששרדו 18 שעות אימה בממ"ד ביתם בקיבוץ כפר עזה במהלך טבח 7 באוקטובר. המשמעות היא שעל הרצפה הזאת בלובי של המלון החל איתי הפעוט לזחול, ואחר כך גם ללכת, וכאן הוא גם אמר "אבא" בפעם הראשונה.
זה כבר שישה חודשים ששלושתם מתגוררים בחדר קטן בקומה הראשונה, שנראה קטן עוד יותר בגלל המזוודות, השקיות והתיקים הממלאים אותו. "קשה לחיות ככה", אומרת אופיר. "אנחנו לא יכולים לאפשר לעצמנו לשכור דירה ואנחנו לא עומדים כרגע בקריטריונים למעבר למתחם הקרוואנים שהוקם למפונים בשפיים. אז הלובי של המלון הפך לסלון שלנו. ממש ככה. שם מאכילים את איתי ושם אנחנו מנסים להעביר את הזמן".
ישראל: "לאיתי יש פעוטון, אבל אנחנו פה בלי עבודה וזו מצוקה אמיתית. המדינה מסייעת אבל אלה לא חיים לגור ככה בחדר קטן כשהלובי הוא הסלון שלך".
איך עושים כביסה, למשל?
אופיר: "אני לא יורדת לכבס כאן. תמיד יש תור של עשרות אנשים ליד המכונות. ישראל דואג לזה. אני פשוט לא מסוגלת. אין כאן טיפת פרטיות".
ישראל הוא איש טכני ואופיר ניהלה את מתחם הקניות בכפר עזה עד הטבח. בבוקר 7 באוקטובר הם ננעלו בממ"ד מרגע שהחלו האזעקות והדיווחים על חדירת מחבלים. ישראל: "בחוץ היה ירי בלתי פוסק ורימוני יד. החזקנו את ידית דלת הממ"ד ותכננו מה עושים אם מחבלים פורצים. התפללנו לנס, ועם תינוק בן חמישה חודשים זה לא היה פשוט בכלל. אחרי כמעט 18 שעות, בתוך חילופי האש, הגיעו לחלץ אותנו. רק אז הבנו שבשכונת הצעירים היה אסון כבד עם הרבה נרצחים והרבה חטופים. פינו אותנו למושב הודיה ואחר כך לאילת וכל הדרך אנחנו ממררים בבכי. בהמשך הגענו לכאן עם קהילת קיבוץ כפר עזה".
אופיר: "דורון שטיינברכר מהקיבוץ, שנחטפה לעזה, היא החברה הכי טובה שלי. היא חלק מחיי והיא עדיין בשבי. זה לא נתפס בכלל. אני כל כך מתגעגעת לקפה של בוקר וסיגריה איתה. סתם לדבר. היא כל כך חסרה לי".
את חושבת על ההתמודדות שלה בשבי?
"אני מדחיקה. לא רוצה לחשוב מה קורה שם לדורון ולשאר הבנות. חוץ מהעדות של עמית סוסנה, אישה גיבורה שגם היא מכפר עזה, השתדלתי להתרחק מכל מה שמדווחים. לא רוצה לדמיין מה קורה להן שם".
תחזרו להתגורר בכפר עזה?
"תלוי באיזה יום אתה תופס אותי. אני לא יודעת מה לומר לך כרגע. ממילא הבית שלנו בקיבוץ נפגע. אבל כן, אני רוצה לחזור לבית שלי, למכונת הכביסה שלי, לקפה של בוקר עם דורון. מדברים על מעבר בקיץ לקיבוץ רוחמה ליד שדרות אבל לא ברור אם זה יקרה. חלק גרים כמונו במלון בשפיים, חלק כבר עברו לאתר הקרוואנים שבנו כאן וחלק שכרו דירות בהרצליה ובתל אביב. אבל בסוף כולם נפגשים בחדר האוכל. אין פרטיות, כולם עם כולם".