משפחת ברב

סיוון והילדים חזרו עכשיו מיום כיף בספארי ברמת גן לחדר שלהם בקומה העשירית של המלון, וגיא ממהר כי הוא צריך להגיע לקייטנת גלישה בחוף בגבעת אולגה.
משפחת ברב מיד מדרכי שבעוטף עזה מונה חמש נפשות, וכרגע לא נמצאים כאן האבא חן (47), חבר כיתת הכוננות בקיבוץ, והבן הבכור נעם (16), שחזר בשבוע שעבר ללמוד בדרום. על דלת החדר תלתה סיוון שלט קטן - "משפחת ברב (גרים כאן זמנית)".
"שבעה חודשים אנחנו בחדר בבית מלון", היא נאנחת, אבל החדר המשפחתי דווקא נראה מסודר למדי, קל וחומר בהתחשב בנסיבות. רק שקיות של בגדי חורף פה ושם, מתקן כביסה ומזוודות. "לומר לך שזה קל להיות פה חודשים ארוכים עם שלושה ילדים? לא. ממש לא".היא מורה במקצועה, וכיום היא מלמדת בכרם מהר"ל שבמועצה האזורית חוף כרמל, לשם פונו ילדי הקיבוצים יד מרדכי, זיקים וכרמיה. "מועצת חוף כרמל הקימה עבורנו בית ספר וקהילה גדולה בחדרה עטפה אותנו מהיום הראשון", היא אומרת.
בבוקר 7 באוקטובר יצא חן כחבר כיתת הכוננות של יד מרדכי להדוף את המחבלים שהתקרבו לקיבוץ. שאר בני המשפחה היו יותר מיממה בממ"ד, רוב הזמן ללא חשמל, עד שהקהילה כולה פונתה צפונה – לחדרה, קיסריה ויישובי חוף הכרמל. מאז, ככל ששכך ירי הרקטות בדרום, החלו רבים לחזור הביתה. אבל סיוון והילדים, יחד עם כ-15 משפחות נוספות, נשארו בצפון.
"אנחנו עוד מעט נכנסים לחודש שמיני במלון וזה לא הגיוני", היא אומרת. "אני מתגעגעת לחדר האוכל ביד מרדכי, לשקט, לשבילים, לכניסות לבתי החברים, אבל חן ואני החלטנו שכרגע טובת הילדים היא שיסיימו פה את שנת הלימודים ואז אלוהים גדול. אם השקט יישמר, נחזור באזור יולי הביתה לחן ולנועם ולכלב מקס שאימצנו ממשפחה בחדרה".
בזמן שהוא לובש את חליפת הגלישה מסביר גיא: "יש כאן הרבה חוגים - גלישה, סקייטבורד וגם קרמיקה. אנחנו נהנים פה מאוד אבל אבא חסר. אני מאוד רוצה לחזור ביולי לשחק עם החברים שלי כדורגל במגרש שלנו". אחותו שיר מוסיפה: "אמא כאן דואגת לנו להכול".
סיוון: "עברנו כאן חורף נוראי עם המון גשמים, ואחר כך החברים מיד מרדכי עזבו בחזרה דרומה. ועדיין תראה את הילדים מחייכים ונהנים. לכולם ברור שמדובר בעוד תקופה קצרה ואז נשוב הביתה לקיבוץ שאנחנו כל כך אוהבים".