במשחקים הפראלימפיים האופניים מתחלקים לארבעה סוגים: רגילים, אופני-יד, אופניים זוגיים (Tandem, משמשים רוכבים בעלי לקות ראייה) ותלת-אופן. ישנם מרוצי כביש המוניים ונגד השעון ומרוצי מסלול בוולודרום.

רבים מהמקצועות מהמתכונת האולימפית נמצאים גם כאן, כמו ריצות הספרינט ל-100 עד 400 מטר, הקפיצות לגובה ולרוחק ותחרויות זריקה שונות. המקצוע היחיד שייחודי למשחקים הפראלימפיים הוא זריקת אלה - מעין מקבילה ליידוי פטיש שבה זורקים האתלטים אלה המזכירה מחבט בייסבול. בשל ריבוי המקצועות ודרגות הנכות (ישנן קטגוריות לבעלי לקות ראייה, מוגבלות אינטלקטואלית, נמוכי קומה, בעלי שיתוק מוחין, קטועי גפיים, בעלי פרוטזות ועוד) יחולקו לא פחות מ-164 מדליות זהב, יותר מבכל ענף אחר.

אחרי הבכורה בטוקיו, ענף כדור הנוצה חוזר להופעה שנייה במשחקים הפראלימפיים. התחרויות ייערכו במספר קטגוריות, בהן לספורטאים המתניידים בכיסא גלגלים – אלו יחזיקו ביד אחת את הכיסא וביד השנייה יתנהלו עם המחבט.

ענף ייחודי למשחקים הפראלימפיים, שתוכנן מראש למתמודדים עם מוגבלות פיזית קשה. בוצ'ה מזכיר בבסיסו ענפים כמו כדורת או פטאנק: המטרה היא לזרוק כדורים קרוב ככל הניתן לכדור המטרה, תוך שילוב אלמנט אסטרטגי של פגיעה בכדורי היריב והרחקתם מהיעד.

כמו בג'ודו האולימפי, גם במקבילה הפראלימפית ישנה חלוקה למשקלים. קטגוריית הנכות היחידה היא לקות ראייה: השופט מסייע לג'ודאים להתקרב זה לזה ולהגיע למצב של אחיזה, ומכאן הקרב מתנהל פחות או יותר כפי שאנחנו מכירים מקרבות הג'ודו באולימפיאדה, עם איפון, ווזארי וכל השאר. אגב, מדליה כחול-לבן לא תהיה כאן. ככה זה כשאין ישראלים.

ענף הדומה בבסיסו להרמת משקולות, אבל עם סוגים אחרים של הרמות, וספציפית במשחקים הפראלימפיים, bench press בלבד – הרמת משקולות ממצב שכיבה. במשחקים הפראלימפיים אין בענף הזה חלוקה לפי דרגות נכות שונות, אלא רק לפי משקלים.

החל כענף שיקומי בבריטניה לחיילים שנפצעו במלחמת העולם השנייה, ומופיע במשחקים הפראלימפיים עוד מהמהדורה הראשונה ב-1960. התחרויות מחולקת לשתי קטגוריות עיקריות: W1 לבעלי נכות בארבע גפיים וקטגוריה פתוחה לבעלי דרגות נכות נמוכות יותר. הענף כולל רגעים שנכנסו לפנתיאון הפראלימפי, למשל הקשת האמריקאי קטוע הזרועות מט סטוצמן (בתמונה) שהתחרה בלונדון 2012 כשהוא מחזיק את הקשת ברגליו והדהים עם מדליית כסף.

ישנן חמש תחרויות פראלימפיות: יחידים, יחידות, זוגות מעורבים בדרגת נכות 2, זוגות מעורבים בדרגת נכות 3 ורביעיות מעורבות. ברביעיות מתחרים החותרים בעלי דרגת הנכות הנמוכה ביותר (פלוס הגאי שאינו בעל מגבלה גופנית), הזוגות מורכבים מבעלי דרגת נכות בינונית, ובעלי דרגת הנכות הקשה יותר מתחרים במקצי היחידים והיחידות.

אחרי הופעת הבכורה בטוקיו, אמנות הלחימה הקוריאנית זכתה לשדרוג בפריז עם ארבעה משקלים נוספים. הכניסה רק לבעלי מגבלה פיזית בזרועות.

הענף שהביא לישראל מדליית זהב מרגשת במיוחד – זו של נועם גרשוני בלונדון 2012 (בתמונה). טניס פראלימפי משוחק בשתי קטגוריות: קטגוריה פתוחה לבעלי מגבלה פיזית קשה באחת הרגליים או בשתיהן, וקטגוריית קוואד – לבעלי מגבלה פיזית קשה בשלוש גפיים לפחות.

טניס שולחן פראלימפי מחולק ל-11 קטגוריות: חמש לספורטאים המתניידים בכיסא גלגלים, חמש לספורטאים המתניידים עצמאית וקטגוריה נוספת לספורטאים בעלי מוגבלות אינטלקטואלית. המשחק עצמו זהה כמעט לגמרי לטניס שולחן אולימפי, למעט הבדל אחד: בקטגוריות של כיסאות הגלגלים אסור להגיש לצידי השולחן.

התחרויות מחולקות למספר קטגוריות, בהן בעלי לקות ראייה (הנעזרים במלווה) או קטועי גפיים המרכיבים פרוטזות. המסלול כולל 750 מטר שחייה, 20 ק"מ רכיבה על אופניים ו-5 ק"מ ריצה.

כדורגל בגרסה מצומצמת ללקויי ראייה עם ארבעה שחקני שדה ושוער בכל נבחרת. כדי להשוות את התנאים של הכדורגלנים הסובלים מעיוורון מלא לאלו עם עיוורון חלקי - כולם נדרשים לעטות כיסוי עיניים.

משחק הכדורסל המוכר לנו עם מספר התאמות בחוקה, ומן הסתם ההבדל העיקרי: השחקנים מתניידים בכיסא גלגלים. כל השחקנים בענף סובלים מנכות פיזית מסוימת, אך לא כולם מתניידים ביומיום בכיסא גלגלים. כדי ליצור שוויוניות בין הנבחרות ניתנת לכל שחקן דרגת נכות הנעה בין 1 (הנכות הקשה ביותר) ל-4.5 (הקלה ביותר). בכל זמן נתון אסור שסכום דרגות הנכות של חמשת השחקנים שעל הפרקט יחצה את 14.

משחק הכדורעף המוכר לנו, אבל כשמו כן הוא - במקום לעמוד, הוא משוחק במצב ישיבה. הרשת, כמובן, נמוכה יותר בהתאם. ענף הכדורעף בישיבה זכה בריו ובטוקיו לעניין תקשורתי רב בזכות השתתפותו של השחקן האיראני מורטזה מחרזאד, המתנשא לגובה של 2.46 מטר - האדם השני בגובהו בעולם כיום. מחרזאד (לא תתקשו לזהות אותו בתמונה) הוביל את איראן לשתי מדליות זהב רצופות, וינסה להשלים ת'ריפיט בפריז.

ענף קבוצתי ייחודי למשחקים הפראלימפיים, שמיועד לבעלי לקות ראייה ונראה כמו שילוב בין באולינג לכדוריד. כל נבחרת מורכבת משישה שחקנים (שלושה על המגרש בכל רגע נתון) ומגלגלת בתורה כדור מלא בפעמונים לצד השני של המגרש במטרה להחדיר אותו לשער היריבה. בדומה לכדורגל חמישיות, כל השחקנים נדרשים לעטות כיסוי עיניים במהלך המשחק כדי להשוות את תנאי הראייה של כולם. ובהצלחה לנבחרת הנשים של ישראל.

תחרויות הסיוף הפראלימפיות נערכות בשלושת הסגנונות האולימפיים: חרב, דקר ורומח, וישנן גם תחרויות קבוצתיות בדקר וברומח. בכל סגנון יש שתי קטגוריות נכות. בשלב הבתים הקרבות קצרים ונמשכים עד חמש נקודות, ובנוקאאוט הקרבות ארוכים יותר - עד 15 נקודות.

תחרויות הפרא-קאנו נערכות בשלוש דרגות נכות ומתחלקות לחתירה בקיאקים ול"ואס" -"סירה קטנה" בשפה הפולינזית. מדובר בסירת קאנו עם מעין מבנה שמוצמד אליה ומסייע לה בציפה.

תחרויות הקליעה הפראלימפיות נערכות באקדח וברובה אוויר, ובמגוון דרגות נכות שונות. ישנה אפילו קטגוריה נפרדת לקלעים שאינם יכולים לאחוז ברובה בידיהם ונעזרים בסטנד מיוחד.

עד כמה מדובר בענף אגרסיבי? שמו המקורי היה Murderball, "כדור רצח". נערך על פרקט באולם סגור ושונה למדי מהראגבי המקורי, עם אלמנטים מכדורסל ומכדוריד כמו כדרור. פתוח לשחקנים בדרגות נכות שונות, כשלכל שחקן ניתן ניקוד מ-0.5 ועד ל-3.5 בהתאם למצבו הפיזי (יותר ניקוד = פחות מוגבל). כדי ליצור שוויוניות, סכום המגבלות המקסימלי בכל סגל הוא 12, ו-8 על המגרש בכל רגע נתון. התחרות מעורבת, ונבחרות מקבלות בונוס של חצי נקודה לסך המגבלות על כל אישה בסגל.

רוכבי הסוסים הפראלימפיים מחולקים לחמש קטגוריות של מגבלות פיזיות ולקויות ראייה ומתחרים בדרסאז' - רכיבה אמנותית שבה המטרה היא להציג יכולות של הסוס. בהתאם לדרגת הנכות נקבע גם גודל המגרש, ובעלי נכות קשה מתחרים במגרש קטן יותר.

אחד הענפים הפופולריים ביותר במשחקים הפראלימפיים מחולק לדרגות נכות רבות: נכויות פיזיות ברמות שונות, לקות ראייה, נמוכי קומה, קטועי רגליים ובעלי מוגבלות אינטלקטואלית. סגנונות השחייה במשחקים הפראלימפיים זהים לאלה של האולימפיאדה: חופשי, פרפר, חזה, גב, מעורב אישי ומשחי שליחים. חלק מהמרחקים, עם זאת, מעט שונים מאשר בתוכנית האולימפית, למשל 150 מטר מעורב אישי במקום 200. שמונה מתוך תשע המדליות של ישראל בטוקיו הושגו בבריכה, וגם הפעם עיקר ההישגים צפויים להגיע משם.