"מבחינתי אני במשימה להחזיר אותו הביתה. זה עדיין לא נגמר”
זיו עבוד בילתה עם בן זוגה, אליה כהן, במסיבת הנובה. הם הגיעו למיגונית המוות ברעים ביחד עם האחיין שלה, עמית בן אבידה, ובת זוגו קארין שוורצמן ז"ל. עמית וקארין נרצחו, אליה נחטף לעזה.
זיו נפצעה, ומאז לא מפסיקה להילחם לשחרורו מהשבי
זיו נפצעה, ומאז לא מפסיקה להילחם לשחרורו מהשבי
זיו עבוד היא בת הזוג שעשתה כל מחווה אפשרית כדי שאליה שלה יחזור. לבשה שמלה צהובה ביום ה-100 עם תמונות של אהובה והסתובבה בכיכר החטופים, בט"ו באב התיישבה בשמלה אדומה חגיגית בטיילת בתל אביב מול שולחן ערוך שהביאה, עם מנת פסטה ונרות רומנטיים, ממתינה לדייט שלה, שעדיין בעזה. היא ניצולת נובה בעצמה ממיגונית המוות, שממנה נחטף אליה ובה נרצחו אחיין שלה ובת זוגו. את עבוד הציל אזרח שפינה אותה תחת אש לבית החולים סורוקה. "אני יודעת שקוראים לו אייל ושהבן שלו נרצח גם ב-7 באוקטובר. הוא הגיע לשם לחלץ את הבן שלו ולא הצליח, אבל כן הצליח לחלץ אותנו. הייתי עם רסיסים בגוף".
איך היה לחזור למיגונית שבה הכל קרה?
"הפעם הראשונה שחזרתי למיגונית הייתה עם אחותי, שהפכה לאם שכולה. אחיין שלי, עמית, היה איתי בתוך המיגונית ונרצח עם בת הזוג שלו. בפעם הראשונה הייתי מנותקת לחלוטין מהרגש, בקרירות שיא. הפעם הזאת, בצילומים, הכל עלה. במיוחד כשאני מבינה כמה זמן עבר וכמה כלום לא השתנה, ואיך אליה עדיין בשבי. אני עדיין קצת מנותקת מרגשות, אבל לחשוב שאני זו שהייתי שם בפנים, ופתאום לראות כמה קטן זה היה -הרגיש כנגד כל הסיכויים. המרחק בין איפה שישבתי לבין הנקודה שהאחיין שלי ישב בה, יכולתי להושיט את הרגל ולהיות לידו. באותה המיגונית היה גם ענר שפירא, פגשתי את ההורים שלו. מהמיגונית שלנו ניצלו שבעה אנשים כולל אותי".
איך הגעתם אליה?
"יצאנו מהשטח של המסיבה, הסתכלתי על השמיים ואמרתי לאליה שקורה כאן משהו לא רגיל, אבל לא הבנתי עדיין כמה. היינו מהראשונים שיצאו מהמסיבה, נסענו לכביש 232 עד שבת דודה של אליה התקשרה, אמרה שיורים להם על הרכב ולרדת מהכביש. חשבנו שיורים מהגבול, שתכף צה"ל יבוא ויסיים את הסאגה הזאת והכל ייגמר. לא חשבנו שמדובר באירוע המוני, אלא שיש כמה חמושים שיורים מהגדר. מי חושב בכלל, במיוחד כשיוצאים ממסיבה, קצת שיכורים. בחרנו בכל זאת לצאת מהאוטו, בעיקר מתוך אחריות שהרגשנו כלפי עמית (19) וקארין (20), שקטנים מאיתנו בערך בשבע שנים. רצינו לשמור עליהם ולעשות את הדבר הנכון בשבילם".
מה הדינמיקה שנוצרה בתוך המיגונית?
"היו בכי ורעידות של אנשים, אבל שמענו אותם מתקרבים אז שמרנו על שקט כמה שהיה אפשר. לפנינו הם היו במיגוניות אחרות, ככה שהם ידעו שמתחבאים שם אנשים. בעניין של דקות ביצעו ירי חי לתוך המיגונית וזרקו לתוכה רימונים - תוך כדי שהם חוטפים אנשים ומעלים אותם על הטנדר. באחת בצהריים ראיתי שיש לי קליטה, התקשרתי להורים ובת הדודה שלי ענתה. אני אומרת לה שעמית וקארין לא מתקשרים איתי, היא מבקשת שאבדוק אם יש להם דופק, ואני עושה מה שהנפש נותנת באותו הרגע, אבל מבינה שאין עם מה לעבוד. בשלב הזה היא אומרת שאליה בסדר, כי יש תמונות שלו ברשת חי".
איך היה לחזור למיגונית שבה הכל קרה?
"הפעם הראשונה שחזרתי למיגונית הייתה עם אחותי, שהפכה לאם שכולה. אחיין שלי, עמית, היה איתי בתוך המיגונית ונרצח עם בת הזוג שלו. בפעם הראשונה הייתי מנותקת לחלוטין מהרגש, בקרירות שיא. הפעם הזאת, בצילומים, הכל עלה. במיוחד כשאני מבינה כמה זמן עבר וכמה כלום לא השתנה, ואיך אליה עדיין בשבי. אני עדיין קצת מנותקת מרגשות, אבל לחשוב שאני זו שהייתי שם בפנים, ופתאום לראות כמה קטן זה היה -הרגיש כנגד כל הסיכויים. המרחק בין איפה שישבתי לבין הנקודה שהאחיין שלי ישב בה, יכולתי להושיט את הרגל ולהיות לידו. באותה המיגונית היה גם ענר שפירא, פגשתי את ההורים שלו. מהמיגונית שלנו ניצלו שבעה אנשים כולל אותי".
איך הגעתם אליה?
"יצאנו מהשטח של המסיבה, הסתכלתי על השמיים ואמרתי לאליה שקורה כאן משהו לא רגיל, אבל לא הבנתי עדיין כמה. היינו מהראשונים שיצאו מהמסיבה, נסענו לכביש 232 עד שבת דודה של אליה התקשרה, אמרה שיורים להם על הרכב ולרדת מהכביש. חשבנו שיורים מהגבול, שתכף צה"ל יבוא ויסיים את הסאגה הזאת והכל ייגמר. לא חשבנו שמדובר באירוע המוני, אלא שיש כמה חמושים שיורים מהגדר. מי חושב בכלל, במיוחד כשיוצאים ממסיבה, קצת שיכורים. בחרנו בכל זאת לצאת מהאוטו, בעיקר מתוך אחריות שהרגשנו כלפי עמית (19) וקארין (20), שקטנים מאיתנו בערך בשבע שנים. רצינו לשמור עליהם ולעשות את הדבר הנכון בשבילם".
מה הדינמיקה שנוצרה בתוך המיגונית?
"היו בכי ורעידות של אנשים, אבל שמענו אותם מתקרבים אז שמרנו על שקט כמה שהיה אפשר. לפנינו הם היו במיגוניות אחרות, ככה שהם ידעו שמתחבאים שם אנשים. בעניין של דקות ביצעו ירי חי לתוך המיגונית וזרקו לתוכה רימונים - תוך כדי שהם חוטפים אנשים ומעלים אותם על הטנדר. באחת בצהריים ראיתי שיש לי קליטה, התקשרתי להורים ובת הדודה שלי ענתה. אני אומרת לה שעמית וקארין לא מתקשרים איתי, היא מבקשת שאבדוק אם יש להם דופק, ואני עושה מה שהנפש נותנת באותו הרגע, אבל מבינה שאין עם מה לעבוד. בשלב הזה היא אומרת שאליה בסדר, כי יש תמונות שלו ברשת חי".
מתי הבנת שאליה נחטף?
"הפעם האחרונה שראינו את אליה היא בתמונה שחמאס העלו, הוא מצולם בבית חולים בעזה וחי. אף אחד שחזר מהשבי לא הוחזק עם אליה ואין לנו שום מידע אחר חוץ מהסרטון. משפחות החטופים בעצמן לרוב פחות מדברות עם מי שחזר מהשבי, כדי לא להפעיל טריגרים וכדי לא להציק לשקט ולריפוי שלהם. את הסרטון ראיתי בטלגרם, ובגלל שאני מנהלת את העמודים להחזרת אליה ברשתות החברתיות אני מתעסקת בחומרים האלה המון פעמים".
לפני המלחמה הם חיו כזוג ביחידת הדיור של משפחתה. "לקח לי חצי שנה לחזור חזרה לשם. גיליתי שאליה רצה להציע לי נישואים כשהתראיינתי עם אמא שלו בטלוויזיה, היו פרסומות רגע לפני העלייה לשידור והיא זרקה את זה בדרך אגב, וזו הפעם הראשונה ששמעתי על זה שכבר הייתה טבעת. תמיד ידעתי שנתחתן ושזה קרוב, אבל לא שהוא כבר ממש התכונן. אין לי מושג איפה הטבעת, היא לא בבית שלנו, או שלא חיפשתי מספיק טוב. וחיפשתי".
כמה מהיום שלך מוקדש למאבק?
"אני 100 אחוז בזה, גם אני וגם אמא של אליה. משלחות, להיות במטה, לעשות הסברה, לדבר בתקשורת. אבא של אליה נכה צה"ל, אז הוא משתדל לעשות מה שהוא יכול, ושתינו פשוט לא מפסיקות. לא חזרתי לעבוד ובטח שלא לתפקוד רגיל, אני מטפלת בעצמי ובנפש שלי כדי שכשאליה יחזור אוכל להיות לו איזו קרקע יציבה ושפויה, כי אנחנו אפילו לא יודעים איך הוא יחזור. אחד הדברים שעוברים לי הכי הרבה בראש זה מה נעשה כשהוא יחזור ואיך נתמודד, אני מדמיינת את הרגע. אנחנו שמחים בשביל כל משפחה שהקרובים שלה חזרו, אבל אני אשקר אם אגיד שאין איזה רגש קטן של קנאה, של 'מתי כבר תורנו'".
ואת בעצמך עברת משהו קשה מאוד.
"אני לא באמת מבינה במאה אחוז שאני עברתי את זה. ולא באמת מצליחה להבין שאחיין שלי ובת זוג שלו לא יחזרו. שזה הסיפור שלנו. אני פועלת כמו רובוטית, עושה מה שצריך לעשות ויותר כדי להחזיר אותו הביתה, אבל לא באמת מעכלת שזו המציאות שלי. אליה הוא מפיק מסיבות טראנס, לנובה הגענו כמשתתפים, כקולגות של המפיקים. אליה הוא דמות מוכרת מאוד בכל הסצנה של המסיבות והכרנו כל כך הרבה אנשים שניצלו, שנרצחו או שעדיין חטופים. לא הצטרפתי למעגלי שיח, לריטריטים שהיו לניצולים בחו"ל, למסיבות שחזרו, כי מבחינתי אני במשימה, משימה להחזיר אותו הביתה. זה עדיין לא נגמר ואני אתחיל להתעסק בעצמי כשיהיה זמן. אני בטיפול רגשי, טיפול במגע ושיאצו. כל היתר מוקדש למלחמה. בלילה מגיעות כאפות של מציאות ואז קורות הנפילות, ולמחרת קשה לצאת מהמיטה".
"הפעם האחרונה שראינו את אליה היא בתמונה שחמאס העלו, הוא מצולם בבית חולים בעזה וחי. אף אחד שחזר מהשבי לא הוחזק עם אליה ואין לנו שום מידע אחר חוץ מהסרטון. משפחות החטופים בעצמן לרוב פחות מדברות עם מי שחזר מהשבי, כדי לא להפעיל טריגרים וכדי לא להציק לשקט ולריפוי שלהם. את הסרטון ראיתי בטלגרם, ובגלל שאני מנהלת את העמודים להחזרת אליה ברשתות החברתיות אני מתעסקת בחומרים האלה המון פעמים".
לפני המלחמה הם חיו כזוג ביחידת הדיור של משפחתה. "לקח לי חצי שנה לחזור חזרה לשם. גיליתי שאליה רצה להציע לי נישואים כשהתראיינתי עם אמא שלו בטלוויזיה, היו פרסומות רגע לפני העלייה לשידור והיא זרקה את זה בדרך אגב, וזו הפעם הראשונה ששמעתי על זה שכבר הייתה טבעת. תמיד ידעתי שנתחתן ושזה קרוב, אבל לא שהוא כבר ממש התכונן. אין לי מושג איפה הטבעת, היא לא בבית שלנו, או שלא חיפשתי מספיק טוב. וחיפשתי".
כמה מהיום שלך מוקדש למאבק?
"אני 100 אחוז בזה, גם אני וגם אמא של אליה. משלחות, להיות במטה, לעשות הסברה, לדבר בתקשורת. אבא של אליה נכה צה"ל, אז הוא משתדל לעשות מה שהוא יכול, ושתינו פשוט לא מפסיקות. לא חזרתי לעבוד ובטח שלא לתפקוד רגיל, אני מטפלת בעצמי ובנפש שלי כדי שכשאליה יחזור אוכל להיות לו איזו קרקע יציבה ושפויה, כי אנחנו אפילו לא יודעים איך הוא יחזור. אחד הדברים שעוברים לי הכי הרבה בראש זה מה נעשה כשהוא יחזור ואיך נתמודד, אני מדמיינת את הרגע. אנחנו שמחים בשביל כל משפחה שהקרובים שלה חזרו, אבל אני אשקר אם אגיד שאין איזה רגש קטן של קנאה, של 'מתי כבר תורנו'".
ואת בעצמך עברת משהו קשה מאוד.
"אני לא באמת מבינה במאה אחוז שאני עברתי את זה. ולא באמת מצליחה להבין שאחיין שלי ובת זוג שלו לא יחזרו. שזה הסיפור שלנו. אני פועלת כמו רובוטית, עושה מה שצריך לעשות ויותר כדי להחזיר אותו הביתה, אבל לא באמת מעכלת שזו המציאות שלי. אליה הוא מפיק מסיבות טראנס, לנובה הגענו כמשתתפים, כקולגות של המפיקים. אליה הוא דמות מוכרת מאוד בכל הסצנה של המסיבות והכרנו כל כך הרבה אנשים שניצלו, שנרצחו או שעדיין חטופים. לא הצטרפתי למעגלי שיח, לריטריטים שהיו לניצולים בחו"ל, למסיבות שחזרו, כי מבחינתי אני במשימה, משימה להחזיר אותו הביתה. זה עדיין לא נגמר ואני אתחיל להתעסק בעצמי כשיהיה זמן. אני בטיפול רגשי, טיפול במגע ושיאצו. כל היתר מוקדש למלחמה. בלילה מגיעות כאפות של מציאות ואז קורות הנפילות, ולמחרת קשה לצאת מהמיטה".
%20(Set).svg)