"מבחינתי 7 באוקטובר הוא בגדר חלום בלהות. אבל כשאני מתעשתת ומבינה שהאירוע קרה, אני חשה שהוא היה ממש אתמול. אני מתקשה להאמין שעברה שנה. אני זוכרת את הלילה האחרון בחמ”ל, ישבתי עם הבנות, שרנו וחגגנו את השחרור של אחת הבנות. מחוץ לחמ"ל היה שלט ענק עם המשפט Last Disco. אם רק היינו יודעות שזה הערב האחרון ביחד. בליבי אני קמה כל בוקר למשמרת נוספת בנחל עוז".

בשיחה עם תורמים אמריקנים בפברואר סיפרה מגידיש על השעות האחרונות שלפני החטיפה "היו לוחמות במיגונית שהגנו עלינו עם הנשק שלהן, אבל זה לא הספיק. היו 20 לוחמות ורק ארבעה נשקים. מהרימונים שזרקו המחבלים נפצעתי בראש, ברגליים ובחזה. היה רגע של שקט ואז הם נכנסו וירו לתוך המיגונית. מתוך 20 בנות רק שבע שרדו את הירי, ואני הייתי אחת מהן. אחר כך חיכינו שם עוד ארבע שעות. לא ידענו איפה היה הצבא, אבל עדיין חיכינו שמישהו יבוא להציל אותנו. לא קרה שום דבר, אז הם פשוט חטפו אותנו".

אחרי 23 ימים בשבי, חולצה אורי משבי חמאס במבצע צבאי של צה"ל ושב"כ ברצועת עזה. "בכללי, מאז החזרה אני ללא ספק התבגרתי", היא מספרת ל-"7 ימים". "כלום לא מובן מאליו. האהבה וההערכה שלי למשפחה, לחברים ולחיים בכלל התעצמו. אני מרגישה שאני בן אדם אחר, אבל מחוזקת ורואה את החיים מנקודת מבט אחרת. יש לי עוד כברת דרך כדי להתמודד ולהבין את כל מה שעברתי ולחיות בשלמות עם עצמי".

חזרת לשירות בצה”ל, למרות שלא היית חייבת.
"תמיד רציתי לעשות שירות משמעותי בצבא, וגם היום אני חושבת שתצפיתנית זה אחד התפקידים הכי משמעותיים ובעלי אחריות בשביל כל אחת שמתגייסת. זאת הייתה מסגרת עם סיפוק מטורף בשבילי ובשביל כל אחת מהחברות שלי בחמ"ל. אהבנו את התפקיד ואת האחריות שהייתה על הכתפיים שלנו, לקום למשמרות, לסגור שבתות ולהיות העיניים של המדינה. בנימה אישית, החזרה לשירות זה הניצחון הפרטי שלי".